מיליון פחדים

הולכים בין הטיפות
אבל זה גשם אין סופי.
צללים על הקירות
אחד שלך אחד שלי.
אם טוב או רע לי
זה רק נורמלי
אתה מכיר אותי.

אני עוד מתבייש לומר
סליחה תודה רבה.
אתה עוד מהסס,
אם להגיד אני אוהב אותך.
אז מי פה הילד?
ומי האבא?
אני שואל אותך.

זאת לא המסיבה שלי
ובטח לא שלך.
נשמח כי מוכרחים
ורק שלא נזיל דמעה.
האם אתה עוד חי
האם אתה שורד
האם אני עוד זז
האם אני עומד.
מיליון פחדים
לוקחים אותי איתך
אל אי בודד.

מה לעזאזל מפחיד אותי
ומה אותך.
שדים בתוך הראש שלי
הם זיכרונות שלך.
קשה לשכוח
קשה לסלוח
אני דומה לך.

זאת לא המסיבה שלי...