שפריץ חרוזים ללואיז

יורד עליך צל של דאגה
זדון שלך שהתחזה שגגה
עשה לך בלילה הצגה
לבש עוד מסיכה, נגע, פגע
אתה יורד לים להירגע

זה לא כל כך הולך להתמקד
אל משהו בנוף המרקד
בבואך בחול להתפרקד
אתה מרגיש כמו הולך להיעקד
על זיכרון אחד שבא להתפקד

שואל את נפשך להירדם
תוך תקווה שזה יתלהדם
עוצם עיניים זה רק מתאדם
לא רק שאינך ישן אתה מדמדם
ורק לים נשאר להתקדם

נו, אתה הרי מנוי על בני האור
אבל יודעת נפשך
שלא היית כלל מגיע אל האור
שלא היית מחזיק מעמד באור
ללא/לולא חסות החשכה

ללא חסות החשכה...

שכן שסתום אחד שלך החל דולף
קצת טיח הטפטוף הזה קולף
זה מסקרן זרקור אשר צולף
ישר אל תחתיתך עת הוא חולף
דרך כל ההסוואות שאתה שולף

הנה ימים באים אתה כבר בדל
עוד מציצה או שתיים ותחדל
אז מה אתה רואה מהמגדל
שער שכבשת מנבדל
מה רצית להיות כשתגדל

כן, אתה הרי אוהב להיות באור
אבל יודעת נפשך
שלפעמים זה לא כל כך נעים באור
שמתחשק לך לברוח מן האור
אל תוך תוכי חסות החשכה

אל תוך חסות החשכה...

ואם גם הציבור נותר נבער
מרוב פרטים וניסוחים וכל השאר
אתה יודע בביתך המפואר
מכל חייך מה באמת נשאר
וגם על איזה אש אתה תבער

(אתה נשאר בחוף עד השקיעה)
(זה מרכך לך את התקיעה)
(גלולה גדולה של אור שמרגיעה)
(רוח אדמומית בהגיעה)
(כמו מתביישת מהנגיעה)
(לא מוכרחים לחזור על השגיאה)