אגדת השמש והירח

הם סובבים אותה,
שבעת כוכבי הלכת
אך היא בוערת אל
חיוורון פניו.
והוא רחוק כל כך,
בשמי כדור הארץ,
אבל נכסף אליה
לאש זהב.

צל הירח
אל פני השמש נמשך.
תמיד בין יום ובין לילה,
נוגעים שם למעלה,
וזה לא די לו, לא די לה -
רק לרגע והלאה.
וכך כל יום, שנים אין ספור,
הוא מת באורה,
היא באורו.
שקיעת זריחה ורודה,
אהבה אבודה.

לא פעם בייאושם
הם מחשיכים לרגע,
ליקוי ירח
וליקוי חמה.
אך במרדף הזה
הם מאירי שמיים,
שבויים במסלולם
בלי נחמה.

צל הירח
אל פני השמש נמשך.
תמיד בין יום ובין לילה,
נוגעים שם למעלה,
וזה לא די לו, לא די לה -
רק לרגע והלאה.
וכך כל יום, שנים אין ספור,
הוא מת באורה,
היא באורו.
שקיעת זריחה ורודה,
אהבה אבודה.
אהבה אבודה.