אדם לאדם

סבי נטע לו בהסתר
חרוב צנוע
שעם הרוח
הרכין ראשו בענווה.
בעוד שנים, אולי יותר,
ייתן הוא פרי
אם ישמר הוא
אם ירפדוהו אהבה.

יאהב אדם לאדם
וכתתו חרבותם
לא ילמדו מלחמה
לא ילמדו עוד מלחמה
יבוא עוד יום
ובנו מפריו
יטעם.

עברו שנים, אותו חרוב
שלח צמרת
כולה תפארת
ואין כמותו לגאווה.
ופירותיו מתקו מצוף
ועם הקיץ
נשקו שמים
לענפיו באהבה.

יאהב אדם לאדם...