הקרב האחרון

רוח אט תשב, תנוע הצמרת,
ובחלונך גווע אור הנר,
כחלום נוגה בינינו את עוברת,
וכל איש אותך זוכר.

בערב היום, קורא בשמך הנער,
והבן לוחש: אימי, אימי...
האמנם ילבין שיער ראשך מצער,
ובכייך יבקע בדמי...

רוח במשעול יהומה,
עץ בודד משיר את עלעליו,
בדרכים המובילות דרומה -
מחלקה יוצאת לקרב.

עם הנץ כוכב נצאה אל הליל,
מרחבים חובק מדבר קדמון,
מי ידע, אחות, אם עוד נחזור אלייך...
אולי הקרב הוא אחרון...

ערב עוד יבוא, וסהר בשמיים.
ומחלונך יבקע פתאום האור.
לשולחן נסב, נרים כוסות היין,
וכל איש אותך יזכור.

אל הסף נבוא, נבוא, אחות לפתע
את נשקנו אל הקיר נשעין,
הנופלים, גם הם, אז יעמדו בפתח,
ומצחם בליל ילבין.

רוח במשעול יהומה,
עץ בודד ישיר את עלעליו,
מדרכים המובילות דרומה -
מחלקה תחזור מקרב.

עת יכבה כוכב תשוב היא מן הליל
מרחבים יחבוק מדבר קדמון.
נא חייכי אחות חזרנו שוב אלייך
מני הקרב האחרון...