יד ענוגה

by בועז שרעבי

יד ענוגה היתה לה
איש לא העז געת בה
זוג שפתיה שני חן
רק לנשיקות נוצרו הן
ויהי ערב ויהי ליל
חרש נשק צל את צל
אז את ליבה מסרה לו
את כל ליבה מסרה לו
עין שחורה הייתה לה
אור וצל התנגשו בה
על מיצחה רעד עוד
טל הילדות מלא הוד