יורם

הוא נשאר בן עשרים,
והזמן חלף.
זמן שלא נגע,בפניו.
זמן בלעדיו.

הוא עבר בחולות,
עד היום לא שב.
רק עכשיו אפשר לדבר,
רגע אליו.

פזמון:
יורם,תגיד לי אתה.
מה עושים עם חבר שכמותך..
מה עושים עם מותך..
עם זכרון היותך.
ועם השיכחה.

אז כתבת יומן,
ונשאר מכתב.
ואתה צוחק מין הדף,
על המדף.

פזמון:
יורם,תגיד לי אתה.
מה עושים עם חבר שכמותך..
שלא שם ולא פה..
שהיה ואינו.
ובכל זאת ישנו.

כי עם הזמן זה דעך..
הכאב שכח.
לפעמים גם פצע ישן..
שב ונפתח.

פזמון:
יורם,תגיד לי אתה..
מה עושים עם חבר שכמותך..
מה עושים עם מותך..
עם זכרון היותך.
עם חבר שכמותך.

שנשאר בן עשרים...