הפינג’אן

הרוח נושבת קרירה,
נוסיפה קיסם למדורה,
וכך בזרועות ארגמן
באש יעלה כקורבן,
האש מהבהבת,
שירה מלבלבת,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

האש לקיסם תלחש:
אדמו כה פנינו באש
אם לנו תגבורת תותן
מכל בדל ענף שבגן,
כל עץ וכל קרש
ישיר אזי חרש,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

וזאת, בלא תוספת שבחים.
מלאכת משקה המלכים:
קפה וסוכר בו יותן
ומים - מחצית הקנקן
ירתח פעמיים -
הוסיפו קצת מים,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

ואם בשלישית חיש ירתח -
הלב יחרד וישמח,
יחזור הפסוק הנושן:
הנה הקפה כבר מוכן.
נשתה ונשבח:
יש טעם, יש ריח,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

נגמע מן הספל לאט,
הנה מספרים כבר צ'יזבט...
סיפור שעבר עליו זמן,
בשקט מצמיח זקן...
הבלוף מתפתח -
קנקן שוב רותח,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

נזכר הפינג'אן איך אליו,
החבר'ה הגיעו מקרב,
איך מוטקה הג'ינג'י רטן:
אחד לא יחזור כבר לכאן...
בדמע אין קצה
סובב הוא בעצב,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

שנים יעברו ודורות,
גבולות וגשרים ומדורות,
לזר לעולם לא יובן
מה טעם הזמר נוגן -
צנחן ורזרבה
תמיד יזכר בה -
בנגלה נצחית של פינג'אן...