בחוף של הרצליה

נפגשנו במקרה בחוף של הרצליה
היה זה יום בהיר בחוף וברחובות
השמש חיממה את הראש והכתפיים
השמש חיממה גם את כל הלבבות

הגעתי אל החוף, פרשתי לי מגבת
נשכבתי על הגב שכחתי ת'עולם
והיא פתאום ניגשה: האם אפשר לשבת?
כן בוודאי,תשבי,החול הוא של כולם

היו לה שזיפים בתוך שקית הניילון
ולי היה מוסף עיתון מיום שישי
נתתי לה אותו והיא שזיף נתנה לי
התחלנו לדבר פתוח וחופשי

אתה נשוי?
ודאי, אני נשוי פלוס שניים
ואת?
גם אינני רחוקה...
היתה קצת מבוכה, דקה או שתיים
הבטנו על השמש ככה בשתיקה

אחר כך היא אמרה: אני צריכה ללכת...
את באה גם מחר? לי יש עכשיו חופשה
אני חושבת... כן... ענתה לי מחייכת,
אני אבוא מחר, ענתה לי - והלכה

היא באה למחרת וגם אני הגעתי
וככה זה התחיל סיפור מן החיים
שחינו צד אל צד ופעם בה נגעתי
והיא רק צחקה, להיפך זה נעים.

וכל הקיץ זה את זו מאוד אהבנו
רבצנו על החוף כמו צמד מאוהב
האהבה הזאת סימן היא לא השאירה
נשרפנו רק מעט בבטן ובגב

וכשנגמר הקיץ ונכנס ספטמבר
נפרדנו יום אחד כמעט בלי לדבר
כמו ציפורי הסתיו חזרנו אל בתינו
וזהו הסיפור ושום דבר יותר

אולי זה לא נשמע סיפור כל כך דרמתי
ואין לו סוף מוצלח שמח או עצוב
הוא לא נשמע כמו שיר
הוא לא נשמע כמו סרט
אך לנו זה קרה, וזה מה שחשוב.