האניות עגנו במלטה

by נורית גלרון

האניות עגנו במלטה
פנים זרים עולם רחוק,
אני מיהרתי אז הביתה
ואז לבי החל לדפוק.
והוא היה אז כה גבוה
ולקראתי הושיט ידו,
אני ידעתי אז ידע
כי הוא יבוא כי הוא יבוא.
כי אני לבנה והוא שחור
על-כן אסרו עלי לבחור,
כי הוא שחור ואני לבנה
על-כן אסרו לי אהבה.
אז רטט עצב אחזני
כשהפלגתי שוב בים,
מר גורלי מאוד היכני
ובלבי סער הדם.
אותו הדם אותו החלד
אף כי לגוף צבעים שונים,
בכל מקום שמים תכלת
אותם תקוות ויסורים.
כי אני לבנה...