לבדי

ריק חדרי ודומם,
ואני לבדי,
אך נדמה לי - ליבך,
עוד נשמר עמדי.
נשמתך עלי מרחפת.
חיבתך את ליבי מלטפת.

כבר קצרו הימים,
וכהים דמדומים,
וערבי הבדידות,
ארוכים, שוממים,
התזכור את אורך ימינו,
את עצבות חלומינו.

ומדוע מכל השעות - יחידה,
החיה לעולם - היא שעת הפרידה?!?
נשמתך עליי מרחפת,
חיבתך את לבי מלטפת.

שם בקצה השדות,
בין גלי ערפילים,
שם השמש שקעה,
ופשטו הצללים,
ומדוע ליגון שקיעתנו,
תמשך נשמתינו.

ומדוע מכל השעות יחידה,
החיה לעולם היא שעת הפרידה.
נשמתך עלי מרחפת,
חיבתך את ליבי מלטפת.