שדה עזוב

בשדה עזוב
שמה מאחור
תלתה מערומיה
סרוטים שחור
יום ראשון בסתיו
אחרי קיץ אפור
חובש תחבושת אדומה
מסביב חלקות עור

הכל כמו מתרחש
הכל כמו מתרחק
הכל כמו מתייאש
נחבא מאחור

מותש מקרב
אני נגד עצמי
שוכב שרוע בין קוצים
רואה אותי עכשיו
במין חוסר אונים
לאט היא מתקרבת
ללקק פצעים

הכל כמו מתרחש
הכל כמו מתרחק
הכל כמו מתייאש
נחבא מאחור

נוגעת לא נוגעת
בפני החיוורים
כובשת אותי
בחיוך אנושי
שוכבת איתי
סרוטה בשחור
מראה לי דרך
מחושך לאור