שנים ללא תקווה

קשות מאוד הן מילייך ובתוכך קורעות אותך.
איש לא יבין רגשותייך, איש לא ירים לך מסך.
לילות קרים את עוברת ויצועך שומם כל כך,
גם הנשמה מסוגרת כי אין לך איש כאן בכרך.
את נשמתך את נתת, את גורלך את קשרת
אהבת וידעת כי זה לא זה מה שחשבת.

כך חולפות שנים ללא תקווה,
כך אין כל תכלית לאהבה.
כך לבך הולך בדרך
המובילה ללא כלום
ובשביליה אין מאום.

עם הרגשות את נפתלת, כל השנים עוברות לך כך
לתוך רשתך את נופלת ולא יוצאת מן הסבך.
בתוך ליבך את יודעת כי יש פתרון לכל דבר,
אך לשכלך לא שומעת, הרי בחרת בלב נשבר.
איך אפשר כך להיות? מה צריך עוד לקרות?
הן כל הדמעות, באשמתך תמיד יורדות.

כך חולפות שנים ללא תקווה,
כך אין כל תכלית לאהבה.
כך לבך הולך בדרך
המובילה ללא כלום
ובשביליה אין מאום.