שם כל האדם

פוכח את עיני,
בתוך אותה חידה גדולה,
בתוך אותה סירה,
שבה אני שט כל חיי.

הרחוב עדיין ריק,
מהמולה ומעשן.
ורק כלב מייבב,
באור הבוקר הלבן.

רגע אני כאן,
ורגע אני שם.
מעבר לרקיע,
ואז שוב בעולם.
רגע אני כאן,
ורגע אני שם.
היכן שמחשבתו נמצאת,
שם כל האדם.

פותח את הרדיו,
הרבה קולות עוברים ליד.
עדיין אין שום דגל,
אשר אליו אני נצמד.

רגע אני כאן,
ורגע אני שם.
מעבר לרקיע,
ואז שוב בעולם.
רגע אני כאן,
ורגע אני שם.
היכן שמחשבתו נמצאת,
שם כל האדם.

שולח את עצמי גבוה,
על כנף תפילה ונעלם.
בחוץ הכלב המייבב,
אולי בעצם לא קיים.