הקבצן

הוא מושיט את היד
לכל הכיוונים. ובחולצת
קרעים מסתיר את הפנים
ברחובות משוטט על מידרכות
ישן. רק את פניו זוכרים
קבצן עלוב בלי שם.

פיזמון:

היו היו זמנים
שהבלורית הבריקה
לא זוכר אם גרוש.
אולי תקופת הלירה.
היה הוא איש גדול ידע
איך לכייף. חיי סביב
השעון שטרם התעייף.

כפי שכבר סיפרתי
הכל הלך הפוך.
מכל הטוב והמתוק
נותר איש עצוב.
לא משפחה לא בית
עצוב ומיותם כן אלה
החיים דרכו של העולם.

פיזמון:

היו היו זמנים
שהבלורית הבריקה.
לא זוכר אם גרוש.
אולי תקופת הלירה.
היה הוא איש גדול
ידע איך לכייף.
חיי סביב השעון
שטרם התעייף.