בערבות הנגב

בערבות הנגב

בערבות הנגב מתנוצץ הטל את בכורי שכלתי במצולות הים
הערבות הנגב איש מגן נפל ואותך גדלתי למגן העם.
לא נושם הנער ונדם הלב הם לא ישברני ביגון ושכול
את בלורית השער רוח תלטף. הם לא יעקרוני,בני למרות הכל.

הלומת עצבת ויגון נורא אז צעד קדימה נער גבה קומה
אם זקנה נצבת ונושאת דברה ויאמר לה אמא,אל לך בדמעה!
הדמעה נגרת מעיני אמך בחורינו אמא,בימי פקודה
בא כדור עופרת ויפלח לבך . מול שונאינו אמא כחומת פלדה.

מול שודד ומלך צמא-דמים עוין
תניני ואהיה לך אנכי לבן.
בערבות הנגב הוא לחץ ידע
אם תרצו חבריא,אין זו אגדה