בוא ואשק לך

בוא ואשק לך, בני האדם,
עם ירק שדות, שמיים של אור.
גופך לא רוחץ עוד מחלאה ודם,
אך לבבך מפרכס, מזוכך וטהור.

בוא ואניף אותך מטה ורום
ולארבע הרוחות לידתך אבשר.
נבטו שיבולים במרחב ויש יום
והידד הקוצרים, מלבבך ינסר.