מבוע הדם

דמי קולח, כך נדמה לי לפעמים,
כאנחות קצובות של מעין-דמים
היטב אשמע את קול זרמו המלחשש -
לשוא אחר מקום הפצע אגשש.

כמו לשדה דו-קרב שותת הוא אל העיר
ניגר, הופך כל אבן-כביש לאי זעיר,
שובר את צמאונם של הברואים כולם,
צובע באדום את טבע העולם.

בקשתי את שכרון היין, להביא
על בעותי הנפש נחמת שינה -
אך הוא רק העמיק בי קשב ותבונה!

באהבה חיפשתי שכחה - והיא
פרשה על מיטתי מצע של מחטים,
ורק ריותה בדם את בנות הביעותים