ארקדי דוכין

כאן טלפי האשוח תלויים ברעדה,
כאן ציפורים מצייצות בדאגה.
את חיה ביער מכושף ופראי
שממנו לצאת אי אפשר.
שאת ההרדוף כמו כביסה ייבשו הרוחות,
שהסיגליות ישטפו בגשם,
כך או כך אני אותך מכאן אקח
אל טירה בה מנגנים בחליל.

עולמך במכשפים לאלפי שנים,
ממני מוסתר לעולמים.
את חושבת שאין מפואר ויפה
מהיער המכושף הזה.
שעל העלים עם זריחה לא ירבוץ הטל,
שהשמיים יהיו במריבה עם הירח.
כך או כך אני אותך מכאן אקח
אל ארמון עם בלקון, אל הים.

באיזה יום בשבוע? באיזו שעה?
את תצאי אלי לקבל את פני
אז אני אותך על ידיי אקח
למקום אותו למצוא אי אפשר.
אגנוב אם גניבה היא לטעמך,
האם את כוחותי לחינם השקעתי?
לגן עדן בצריף תני הסכמתך
כי את הארמון מישהו תפס