הכתף של תל אביב

אתה אוהב את המרחק
זה מסדר אותך
לחזור אליי יותר נקי ומפוקח
איתך תמיד על קצות האצבעות,
על בהונות
נזהרת, אין אפשרות אחרת.

יום עירוני כבר מפלס אורו מהחלון
מילים שלא אמרתי
עוד תקועות לי בגרון
שעון דופק על קיר
וזה מזכיר לי תוף כבד.

על הכתף של תל אביב
אני אניח את הראש
הערב הוא אביב
נושם בצמרות הברוש
ואם יבוא העצב שישטוף
כמו ילדה אשב
על הברכיים של החוף
מילים בבטן הן אגרוף
גם זה פוגע וחולף
נשאר לי עוד חלום
שלא הצליחו לכופף
כל רעש בחלון שלי הוא שיר
מתוך השפתיים של העיר.

הזמן נשרף על ריקנות
הרי בסוף כולם
הופכים להיות קטנים
ואין דבר שלעולם
הצל שלך נוסע ואצלי,
נשאר האור.