המהפך

הכול קרה,בפעם הראשונה
שיצאתי מהבית,וניכנסתי לצרה.
הלכתי ברחובות הכרתי חברים
וגם את הבנות.
ומהצרה הזאת,התחילו בעיות
שאפילו לא חשבתי לאן הם מובילות.
התחילו גם מכות שניגמרו בדקירות
אתם יודעים מה (מה)אפילו יריות.
ויום למוחורת בבית חולים קמתי
את השנאה בלב שכבתי ושמרתי.
יתצבנתי,נפלתי וקמתי לא ויתרתי
עם השקין ביד לנקמה יצאתי.

פזמון:}2
בואו כולם נאגור את הכוחות
ניתן חיבוק כולנו ונפסיק עם הדמעות.

חלומות כבר לא היו לי,
רק עצב בלי שמחה,
במשפחה פגעתי
וחבר אחד איבדתי.
אמא לא היתה לי,
ואין מי שיתמוך בי.
לאבא כבר נימעס,
ת'מישפחה הוא כבר ערס,
איזה נאחס מהחיים לי כבר נימעס.
לבית ספר לא הלכתי,
לפנימיה אני נשלחתי.
קצת שמחתי
ראיתי את האור
בקצה המנערה,
הגיעו מדריכים ונתנו לי אהבה.

פזמון:}2
בואו כולם נאגור את הכוחות
ניתן חיבוק כולנו ונפסיק עם הדמעות.

אחריי שנה שאני בפנימיה,
אני חושב על העתיד ועל הקהילה.
מנסה למוצא את הדרך חזרה,
מנסה למצוא בלב ת'אהבה,
מנסה למצוא ת'אחת היחידה
שתבנה איתי יחד דרך חדשה.
תראו אותי איך באתי עם צרות,
עכשיו אני מפסיק עם כל הבעיות
עכשיו אני מתחיל לרקום לי חלומות
ובדרך הזאת להגשים ת'שאיפות.

פזמון:}2
בואו כולם נאגור את הכוחות
ניתן חיבוק כולנו ונפסיק עם הדמעות.

הורים,משפחה,חברים,פנימיה.
עוז וסרגיי עכשיו אומרים לכם תודה.
ת'חיים שלנו החשרתם חזרה,
בזכותכם קיבלנו אחלה מתנה.
ת'חום ת'אהבה לא נשכח לעולם,
ת'נשיקות,החיבוקים שקיבלנו מכולם,
איך שהקפצתם אותנו גבוה בסולם,
כי העסק הזה נחתם ושולם.

פזמון:}2
בואו כולם נאגור את הכוחות
ניתן חיבוק כולנו ונפסיק עם הדמעות.

הערות:
נכתב עי עוז נגבי מרחובות וסרגיי טרופימוב מאופקים. שהיינו בפנימיה ביחד, פנימית בית הנער בעין ורד...