בן קיבוץ

פתיחה:
הקיבוץ נם לו את שנת היפיפייה הנרדמת שלו. בחוץ תמורות, בפנים שממה
ומתחת לשלווה המסממת, מתחת לצל החברתי, עולה ופורח זה:
מתנת האלוהים למתנדבות.
כשהמתנדבות רואות אותו, מיד חורגת להן ביצית.
כשהגברים רואים אותו הם משתעלים בבהלה.
מחוספס, דל לשון. מטומטם חושים. שותה כמו גבר ודופק כמו סוס.
חברים וחברות, קבלו אותו, בן המשק! הספק!

השיר:
מלטף ת'קלצ' עם קת מתקפלת, משקפיים כהות תלויות על ראשי
מתלבש על אחת, מתפשט על אחרת, החבר'ה קוראים לי ספק קיבוצי
יורד לדיסקו עם שיער מלוקק, לתפוס להלילה איזה פרגית צעירה
לברר מאיפה משתין לה הדג, לתת לה שיעור בחדוות יצירה

כשהייתי בגן הפסקתי לבכות, קשוח כמו קיר, אני לא נקבה
החבר'ה יודעים, אם באות לי דמעות, סימן מכבי תל-אביב מפסידה
לפעמים בראש מחפש אתגרים, יעד מבוצר, איזה נזירה אמיתית
זורק לה איזה מילה על עובדות החיים, מחבר לה מיד נקודה שלישית

פזמון:
אני בן קיבוץ, בחור חביב
עם גברים אני קשוח, בחורות אני משכיב
אני בן קיבוץ, כדורסלן.
ביחידה קראו לי קילר, ובפלחה משקיען.
אני בן קיבוץ

כל ערב קצת כושר לפני השינה, עם לב מברזל וגוף מאומן
משחק כדורסל, חמישיה ראשונה. דופק מתנדבות בלי לדעת את שמן.
בעונה הבוערת תופס אחריות, משחק ת'קיבוצניק היפה
אם יש איזה אובייקט עם בעיות בריאות, תמיד אהבתי לשחק ברופא.

כשאין לי כוח להרבה בירבורים, אחת מביאה לי איזה ברז פתאומי,
אני אומר לא נורא, אני מפשיל שרוולים, אני עובר לשיטת השירות העצמי
בצהל חיכה לי מסלול מתוכנן, הלכתי מיד ליחידות מובחרות,
כאם לא טייס וגם לא צוללן, בשביל מה לי בכלל להמשיך ולחיות?

פזמון

יורד כמו כולם לדרום הרחוק, מסתובב בג'ונגל, עושה קצת חיים,
בקרנבל בריו אני צד חתיכות, מרים קרן ישראל בגויים.
עושה ערב דיסקו ביום השואה, וקומזיץ עם סטייקים ביום כיפורים,
כשיש אזכרה אז אני בבריכה, אין מה לפחד, הרי אין אלוהים

פזמון

כשאני לבדי מדי לפעמים, רואה לפני מציאות עצובה,
הקיבוץ מאחורי משקפיים כהים, מקלל, מקטר וחוזר לשגרה
כשמציעים לי לעשות שינויים, אני אומר- תעזבו, אני לא כישרון,
הייתי תורם אם היו אחרים, אני לא פראייר של איש, לא אהיה הראשון

פזמון כפול

הערות:
מתוך מחזמר משנות ה-80 בשם בתוך קופסא - פרודיה של קיבוצניקים על הקיבוצים.