הבית האפור

בבית האפור ברחוב דב הוז חמש
האורולגין תמיד היה תלוי קצת על העוקם
תמיד היו דברים שהס מלהזכיר
ולילד כמו יואל זה קשה קצת להסביר
אל תיגע בפמוטים זה מזכיר לסבתא בינה
עבור שחור משחור שבעל כורחה הלבנה
אל תיגע במנורה שפוצעת את הקיר
את הבית האפור אי אפשר כבר לתאיר

בבית האפור החלונות תמיד סגורים
ואיש אינו שואל כי מוטב שלא לדעת
כולם מהנהגים, מצקצקים בלשונם
כשסבתא בינה מתלוננת על פגעים הזמן
אל תיגע במכתבה שנטשה את מכתביה

מה שלא תעשה אל תיגע בתקליט הישן
הוא מזכיר לסבא וסבתא עולם שחלף מן העולם

בבית האפור מכתבים את הכיבוי
מאבקים את הסופות למרות שאיש כבר לא יושב שם
את הלחם מכסים כמו לו היה תינוק
ואת הבכי הכובש סוחטים אל תוך צינוק

מה שלא תעשה אל תיגע בתקליט הישן
הוא מזכיר לסבא וסבתא עולם שחלף מן העולם

נגן בקונצרטינה, נגן עד שאבכה
נגן לי שיר שאיש אינו זוכר כיצד לשכוח
נגן בקונצרטינה, נגן עד שניפול
וכל הזכרונות יירדו איתנו אל השואל