נופל מדמם
by יעל נעים
הולכת חושבת את עצמה, מדרכות מגרדת את אדמה
הקירות סוגרים עלי על המצח אות קלון
לא חושבת עלי מציץ בחלון
צועקת כמו חיה נפוחה כמו בלון
את תגלי אותי
אחזתי אותך אז ברחובות לא האמנו לאהבות
והגוף שלך חתך את הימים הרטובים
התחלתי לפחד שאנחנו לא דומים
חופשי ומאושר והלילות כל כך קרים
תקשרי אותי
נופל מדמם
חייב להתרומם
אישה מרסקת אדם שם באגרוף
את העור מקלפת עד הסוף
אחרי מי אני הולך שואלים עלי תמיד
הגוף שלך משמיע רעשים של חיוקים
הכנת אצלי בבוקר פטיש ומסמרים
תתקני אותי
נופל מדמם...
חייב להתרומם