שבילי הרגש

התמונות שתלויות על הקיר הלבן
מחייכות עצובות הן איבדו את הזמן
פנים חיות או רק נדמה
זה העבר או ההווה
זה אתה שמסתכל ולא רואה

בתריסים של חייך אני רוח שורקת
במבט בעינייך זו אני ששותקת
שברי חיים מצולמים
זיכרונות נעלמים
הבנות והשלמות שינויים

השדים ישנים את שנתם
אני לא מפחדת לעורר אותם
כאן בפינה השפויה בחיי
תמיד זה אתה שחוזר אלי
בין כל שבילי הרגש
אל שביל ישן נושן
מחר תזרח השמש
אל מה שחי בי ועוד כאן

במקום שבינינו זיכרון שנכתב
זה אתה שאיננו בחלון רוח סתיו
כמו חיים בתוך חיים
כמו פנים בתוך פנים
זה אתה שמחבק מבפנים