מראות משקרות

מראות משקרות לי – תמיד,
ואחר כך בוכות.
דמעות שזולגות לי,
נשכחות.

מראות מלאות בשברים,
שבורים כמוני.
אנשים מזכירים לי,
נשכחות.

שוב הולך בתל אביב, שוב הולך בתל אביב.
מתהלך ברחובות, עמוסי ריקנות,
מלאים בתכנים אפורים.
שוב הולך בתל אביב, אולי יבוא כבר האביב.
כשמראות משקרות, ואחרות נשברות,
איפה הווה? ואיפה העתיד?

מראות מוכיחות לי – אותי,
כשהן השגויות.
אבל מותר גם לטעות ולשתות,
מרים את הראש וחצי כוס,
שמלאה באופי,
אבל זה לא עוזר לי לחיות.

פזמון: שוב הולך בתל אביב...

זה קשה לי לישון,
כשהאור הראשון,
נעלם ומותיר – רסיסים...
(של כאב של ייאוש של עצבות ושמחה של אהבה)

שוב הולך בתל אביב , כל כך בודד בתל אביב ,
אנשים מביטים בי , אבל לא מסתכלים בי,
אנשים – בתוך עצמם.