בית 1:
והנה לילה הגיע, ואני מחכה לשמש
לא מוצא מקום , מחכה לאותה אחת מאמש.
והיא כמו קסם..אממ, יפה , ולא נתפסת
ניסיתי רק לומר שלום , ונשברה לי הלסת.
ת'לב תופסת , אני בטוח , היא מהס- סת
אני שחקן עם רגש , והיא דורסת.
אומרים לי , תא לא נורמאלי , אני יודע.
אך זה טירוף ואין שליטה , אני כל כך נמשך אליה.
רק מסתכל ולא נוגע , היא האחת , no doubt ,היא לא כמו עשר לפנייה.
היא אחרת , תמיד יש טעם של עוד , כמה דקות............ וכבר מת- געגע.
אותה הרגשה , דפיקות לב מהירות , מבט מאוהב עד אין סוף ושנינו מחזיקים ידיים.
נזכר עם חיוך באותו יום שהכרנו, מאמי, זוכרת , ? מאז כבר עברו שנתיים ועוד שנתיים.
פזמון :
שואל ת'צמי , האם זו את איתי
אתמול היית חלום , היום מציאותי
ואין לי דרך לתאר , כמה מהר,
לבי דופק ,רוצה לגעת , כבר לא יכול להיתפק.
את האחת אין ספק...
את האחת אין ספק...
בית 2:
בקיצור , איפה היינו.
מביט לאחור , אז איפה טעינו ?
אין דרך חזרה מהדברים שעשינו
הדרך קשה וארוכה , אז סטינו.
התחושה היא שמצינו ,
עומדים אחד מול השני , ואין מילים בפינו.
עוד בטור ילדים עם חלומות הורודים , שכך זה יגמר? לא ציפינו.
תבינו , זה היה מיוחד , עכשיו לא קרוב ולא ליד ולא יד ביד.
אני תופס ת'ראש , מבין שהכול אבד , .OMG
ההרגשה היא כמו לרדת מאלוף לרבט
מקור הכוח בחיי , מסתבר שזאת את.
רוצה לצעוק CUT , אבל מבין שאין לי ת'אופציה. ,
הראש כבר לא עובד מזמן , נשארו רק אמוציות.
עכשיו נזכר , שעה 3 , בלילה קר , כמה מתוק זה התחיל , ועצוב שזה נגמר.
מראה רגוע , בפנים נסער , נשארת בלב , לא מסוגל לשים אותך במגירת העבר.
ומה נותר , הכול כל כך מיותר, כל כך כואב להיזכר , שלא יראה אותך מחר.
====================
חסר פה עוד כמה שורות , צ , שיט ,לא , נקרע מיתר.
===================
כי את, תמיד תאשרי מספר אחת , אותו חיוך , הריח , המבט ,
כבר לא שלי, אבל אוהב לעד ,אוהב אותך כל כך, אני מקווה שאת שומעת...
אמ.........
פזמון...
שואל ת'צמי , האם כבר לא איתי
אתמול היה סיוט , היום מציאותי
ואין לי דרך לתאר , כמה מהר,
לבי דופק , בנשמתי כל כך ריק.
-----------------------------------
שוב מוצא את עצמי לבד , חדר חשוך , הכל ברקע מעוות
בראש רק את , צורב בלב , איך ההוא מחזיק לך את היד
עזוב אותה מיד , נכון שאין דמעות אבל כמעט , כמו מלחמה ללא מקלט.
ומצידי שישרפו הסיפורים של אהבה לעד.