Bekomat Hagag Shelach

בקומת הגג שלך,
ברחוב המחודד כסכין,
מוטלים עציצים וענן
שנפל מן החורף ההוא.

זה נשמע מעציב כל כך
אך אין חשש שתבכי.
משום מה כל הבכי שלך
נעלם איכשהו.

אף כי אין יום לעבור,
מבלי למות מעט, מבלי להוולד.

בקומת הגג שלך,
מצאת תמיד תשובות
למה שנראה סופי
ומה שנראה חולף.

בקומת הגג שלך
הרוח פורצת סדקים
והמים זורמים בקירות,
עוד מהחורף ההוא.

זה נשמע מעציב כל כך,
אך אין חשש שתבכי.
את אומרת יש מין דירות
שזולגות מעצמן איכשהו.
אף כי אין יום, משום מה,
מבלי שמתים מעט, מבלי שנולדים.

מקומת הגג שלך
הרחוב שקט עד דממה,
ומה שנראה כמו פרידות,
אולי לא נפרדים.

בקומת הגג שלך,
ברחוב המחודד כסכין,
מצאתי שלווה גדולה
ומקום להתבודד.

אף כי עצוב כל כך,
אני מעדיף ששותקים,
לפעמים גם שארית המילה
יכולה איכשהו לעודד.
אמרת שאין מקום לעבור,
מבלי למות מעט, מבלע להוולד,

מקומת הגג שלך
צנחתי לאט כמו ציפור...
לאט לאט נחבט בעולם מלא.