בועות באוויר

אני לא שלם עם עצמי,
אבל אין לי בעיה להשלים עוד טקסט בלי פואנטה,
מזמן הבנתי שאף אחד לא מבין את הקטע שלי
אומר לעצמי שאת השיט הזה אני כתבתי,
אבל תמיד חותם על שם mask
הזמן שאני שורף,המילים שמצאתי את עצמי כותב
הכל תוצר של חוט מחשבה שלא שואף להתחבר לשום שקע
זה כל הקטע,זה כל הרקע שאני מנסה ליצור לעצמי
תמיד יש על מה למחוא,
וברגע שמישהו יחליט למחוא לי כפיים
אני מאמין שזה יהיה הרגע הנכון ביותר להרים ידיים
לאבד את עצמי בין השדיים הרכים שלה
תנו לי דקה,אני מנסה למצוא עוד שאלה ,
שעוד לא שאלתי..
דלת פתוחה ,
שעוד לא נעלתי ....
מתוך חוסר אונים
הרס עצמי,עצבים והתנהגות לא רציונלית שהתגברה עם השנים
אין לי מוטיבציה למצוא אשמים
לעובדה שאין לי מוטיבציה
דכאון הפך לסוג של אטרקציה
מסתכל על אבא יושב ושואף מתוך האינלציה
אח קטן מפריח בועות באוויר,
הוא עוד לא יודע שהוא עומד להתפוצץ כמו שאף פעם לא הצלחתי...