בועת הדיבור

שוב אני מוצא את עצמי באותו מצב,
בלי מקום מגן רק בבית ולבד.
עדיין שומע בראשי את המילים,
פשוט זה עצוב לי אז אני כותב שירים.

החיוך הוא כבר לא מה שהיה,
הצחוק הוא כבר לא כמו שנשמע.

עוד מילה נזרקת,
אני נפגע.X2
עוד מילה נזרקת,
לא יודע איך לחזור בחזרה.
מדבר לתוך בועת דיבור,
במקום בו כולם עיוורים לטובתם.

ושוב אני עוצם את שתי העניים,
אחת אחרי השנייה עם נשימה בנתיים,
וההרגשה היא אותה הרגשה,
פחד שנמצא בחושך רועש בין צליל השקט.

החיוך הוא כבר לא מה שהיה,
הצחוק הוא כבר לא כמו שנשמע.

עוד מילה נזרקת,
אני נפגע.X2
עוד מילה נזרקת,
לא יודע איך לחזור בחזרה.
מדבר לתוך בועת דיבור,
במקום בו כולם עיוורים לטובתם.

לא זה לא היה ככה לפני כמה שנים,
אני זוכר את עצמי עם הכל שום פצעים.