במקום שיר פתיחה

אם טעיתם בליבכם,
מדוע אינני אומרת שלום, וערב טוב,
ואינני מדברת כלל וכלל,
דעו לכם, זה לא שאין לי מצב רוח,
או שאין לי שום קונטאקט עם הקהל.
הסיבה לכך פשוטה הרבה יותר מזה:
ההנהלה שטרם החתימתני על החוזה,
הביטה בי מבט ארוך, כלומר - ההנלה,
סקרה אותי היטב היטב מסוף להתחלה,
וכה אמרה:

פה בחוזה שלך, ישנו סעיף קטן,
שבוודאי שמת לב אליו כשהיה לך זמן.
אשר אומר צו ב' - כלומר הגבר את הזמרת
אם וכאשר איננה מזמרת
את אחד מן השירים שנקבעו פה כאמור,
עומדת ומחייכת, והפה שלה סגור.

לא תהיינה טענות ומענות,
ותפקידך הבלעדי, יהיה כדלקמן:
לבדר, להצחיק, פה ושם גם למחות,
אך הכל בשירה - יש לשיר כל הזמן!.
את לא אורי זוהר, גברתי היקרה,
ואת לא שר ההסברה, או ראש העיר.
אז תואילי לסתום את הפה במחילה,
לא לדבר רק לשיר.

כל הזמרים שרים, אינך צריכה להיעלב,
רק רבקה מיכאלי מצליחה
את המלל והזמר לערבב ולשלב,
אבל את לא, את לא, סליחה.

עכשיו, הבינו,
שחקנים תמיד רוצים לשיר ואיך שלא יהיה,
וזמרים רוצים לרקוד, וקריינים רוצים יה יה...
אז אם שמעת את יוסי בנאי שר, תביני למה הוא שחקן,
או אם ראית את תוכניתו של איב, זיכרי - זה איב מונטאן.
ואת לא הם - את חוה, לא, לא, את לא הם - את חוה,
אז פתחי את פיך, נקי את הגרון,
ונא לשיר, לשיר, לשיר, לשיר....

כן, בקשר לתלבושת, לבשי מקסי, לא מיני.
ועמדי לא לגמרי באור, קצת בחושך,
זה טוב בשבילך, האמיני.
המיני מתאים לאישה צרה,
ואת - ככה - רק חצי צרה.

אך, הצרה איתי, שיש לי כל כך הרבה
דברים לומר או לשחק.
את אולבי אולי, או ז'נה, אך... ז'נה, נהדר...
את שיקספיר לא, אני יודעת, יש לי מגבלות,
אבל בסרט מוסיקלי למשל, אני מאוד,
שלא להזכיר בכלל את הרדיו - מה יש?, אני לא יכולה?
אני בהחלט חושבת שאני...
הלו? מה קרה?
נגנו, נגנו, אני אשיר, נגנו בבקשה!

נגנו לי, נגנו לי, נגנו בבקשה,
אחרי הכל אני אישה.
מעכשיו אני רק שרה שרה שרה רה ררה..
רה רה רה רי...

אני שרה, ולא שום דבר אחר.
אם מישהו אחר רוצה - שיידבר!