בנינו

by אפרים שמיר

יושבת בחושך לבד זה נגמר
משהו נשבר בי כבה האור שנשאר
אתה לא מופיע , מודיע שיש על מה לוותר
אני לא נשארת אורזת הולכת מהר
ואיך הכאב בועט לי בלב
הולכת על חבל דק מסתובב
שוברת חומה
ולא בבועה של שנינו
מתוך ערפל צורחת שקר
לא מוכנה להמשיך ואשכח
את מה שעבר כי כלום
לא נשאר בנינו
שומעת עלייך כל יום
ולא מקווה
לחזור אל החדר שבו
הייתה מלחמה
אני חופשייה מדברים
מחוקים שלא קיימים
אתה העלמת תרגש ממני תבין
ואיך הכאב בועט לי בלב
הולכת על חבל דק מסתובב
שוברת חומה
ולא בבועה של שנינו
מתוך ארפל צורחת שקר
לא מוכנה להמשיך ואשכח
את מה שעבר כי כלום
לא נשאר בנינו
טוב שעזבת
תדלת טרקת יום אחד
אתה בסוף הדרך לשום מקום
ורק עכשיו אני יודעת מי אתה
פנים מוכרות הופכות לזרות
רוצה לעצום עיניי לא לראות
אותי ואותך נושמים אהבה
אחרת
נוגעת בך
ולא מרגישה
הלב שפעם בי בשבילך
מרגיש שחסר
לאט מוותר עלינו
מתוך ערפל צורחת שקר
לא מוכנה להמשיך ואשכח
את מה שעבר כי כלום לא נשאר בנינו
יושבת בחושך לבד וזה נגמר ...