גוליבר

בוקר קם לימינו
ערב רד לשמאלו
פיהק ונרדם בעמקים
על גבו הוא שכב
לא חשב, לא אהב
חרש באפו את השחקים

בימים בהירים
נחילים של דבורים
הקימו כוורת באוזניו
ודגים קטנטנים
אדומים לבנים
החליקו ושטו בעיניו

גולי-גוליבר,
איפה גוליבר?
לאן הוא נעלם,
היכן הוא מסתתר?
גולי-גוליבר
בוא, בוא, גוליבר
חזור עכשיו, חזור מהר.

כשהיה מתעורר
הוא אהב לשורר
בזמר לשמש הזהב
וכמו ילדים
אז היינו רוקדים
כל בוקר בתוך כפות ידיו

גולי-גוליבר...

והיו לפעמים בצחוקו רעמים
צחק לו עד שירדו דמעות
והגשם שטף
וצלף וסחף
את כל הבתים והשדות

גולי-גוליבר...

יום אחד נעלב
קם פתאום על רגליו
נטש את כל נושאי כליו