ג’ט לג

אל מול מפתן דלת הזמן נעצרת
הזכר מה סגרת דרך חור המנעול
לראות אותו שוב נופל, את הסוס שהמרת,
שכולם עזבו נשארת על המסלול.

אתה סומך על מן יישות עליונה נסתרת,
באמונה עיוורת, שבשכונה מוכרת כאלוהים,
שתתפס אל-על, על אפונה מוכשרת
על עננה מוארת בשמי העיר.

נשאר לך קצת כסף לכרטיס או גרביים,
על אחד מהשניים תצטרך לוותר,
ומה באמת חשוב שיהיה לך חם ברגליים?
או אולי בלב חשוב אך יותר ...

בחלונך עגלת האטימות שואטת,
בובת התמימות שוטטת,
אלת השלמות שולטת על הילדים.
בין הבדלים זונת העמימות שופטת,
אויר הנמוך שומטת את זר הוורדים.

ועוד אותו הג'ט לג מהיום שחזרת
אחרי שהתעוררת אצלה בדירה
הלכת שעות הגשם מקינג ג'ורג' הביתה
כשהחבל לידה שקשרת נפרם.

אתה מעביר לילות בין שקיעה מוכתמת,
לשפיכה מוקדמת, לצריכה מוגזמת,
ולא מבין איך השעות נוזלות לכדי
זריחה מושקמת, כשהשמיכה לא מותאמת לסדין.