דובדבן

הזמן משאיר דימיון
להתרפא עליו
ולפעמים זה כמעט
מתנגן כמו פזמון
לפעמים זה יותר מדי
חורטת לב על עץ הדובדבן
לא רוצה לשמוע אין דבר
מה שהיה היה מה שעבר עבר
היא עדיין מתפללת שיגיע דואר לתיבה שלה
ושמה את קולה בתוך מעטפה עם בול
חתום בנשיקה,
אין לה ברירה.

אז תעשי שפם עשי רגליים
מחר אני בבית
וכבר עוצם עיניים
ומדמיין איך שיט איתך שיש ירח גדול
כמו האואו טאן הטונה אואו מאן
יסביר לך איך להיות נאהבת
שמפרידות בינינו ארבע שעות רכבת
יושבת וכותבת לי תבלה ותבין כמה קשה ותבוא עד אלי
אז הנני באתי
למה להיות כזאת דרמטית
מה שהיה עבר
עברתי דרך ארוכה אני קצת מזיע בצוואר
המרחק עזר לנו, הרבה נשאר לנו
מה שהיה מוזר לנו נראה לי קצת מצחיק
איך שקפצת עלי בדלת לא נתת להוריד ת'תיק.

חורטת לב על עץ הדובדבן
רוצה שהוא ייקח אותה רחוק מכאן
היא לא יודעת בידיוק לאן
רוצה שהוא יקח אותה רחוק לשם

את כמו צבע שאין
אקורד שקשה לנגן
מתגעגע בצורה שקשה לדמיין
בלי אותיות אני כותב מכתבים
כי הסיפור שלנו כבר נכתב במחברת תווים
אני מבין זה לא הזמן אבל חשבתי עלייך
אני מבין שאת כועסת עדיין
וזה פייר
אבל תביני שזה לא אותו דבר בלעדייך
ושנים שלא הייתי בבית אני חוזר
תלבשי את המכנס הנמוך,
אני נכנס להילוך
אני יפגוש אותך מתחת לפוך
מחר, ואולי תביני קשה קשה
אני ייקח אותך איתי ניסע לאן שנרצה.

חורטת לב...