הבית ליד המסילה

בבית ליד המסילה,
לא מתהלכים עוד ברגליים יחפות.
וליד המרפסת הגדולה,
לא מבעירים עוד את עלי הצפצפות.

השער סגור, הדלתות נעולות,
התריסים מוגפים גם ביום.
הרקיע פרוש ועיניו עוד כחולות,
אך הבית חדל כבר לנשום.

פעם בבית ליד המסילה,
ראיתי פנים מאירות.
כי הבית הריק, ליד המסילה,
ידע גם שעות אחרות.

בבית ליד המסילה,
לא מבקשים עוד ספל מים בלילות.
ולמרות שהשמש עגולה,
לא מגדלים עוד בחצר חמניות.

הבוקר אילם והאור לא עולה,
ויונים לא עפות אל הגג.
חום השמש צורב, והגשם הולם,
אך הבית שותק כמו דג.

פעם בבית ליד המסילה,
ראיתי פנים מאירות.
כי הבית הריק ליד המסילה,
ידע גם שעות אחרות.

בבית ליד המסילה,
לא מברכים עוד על נרות לכבוד שבת.
וליד המרפסת הגדולה,
לא נטעים עוד אילנות בטו בשבט.

הבית דומם ודומעים חלוניו,
התמונות נצמדות אל הקיר,
ודומע האיש הרואה בעיניו,
וביתו לא יכול להכיר.

פעם בבית ליד המסילה,
ראיתי פנים מאירות.
כי הבית הריק, ליד המסילה,
ידע גם שעות אחרות.