הפספוס

הפספוס
הוא תלוי על הקירות,
הוא באבק על התריסים שבחלון,
שעל הכוננית, על השטיח בסלון.
הוא בחריצים שבין המרצפות,
ברווחים שבין הפטישים,
שבין המיתרים, בין הדפים, בין השורות.
הוא במקרר, הוא בחדר השינה.
בכתמים של האמבטיה הישנה,
עומד בראי, מסתכל.

ואתה יוצא לרחוב הראשי והוא קורא לך,
משלטי החוצות, מחריצי הפרוצות,
הוא נמצא בכל צעד שני,
כמו לובן מעבר חצייה.

הפספוס
הוא במעברי חצייה,
באוטובוסים, ברמזורים,
בדרך אל האל ואל האל בחזרה.
הוא במלוא הדרו בכשלונות, בתבוסות, בהפסדים.
אך שם גם בהצלחות, בנצחונות, בהשגים.
שהרי אם כך, בכזו קלות.
בזמן כל כך קצר, בכזו פשטות.
אפשר היה לחשוב ש.
אפשר היה לחשוב ש.

ואתה יוצא לרחוב הראשי והוא קורא לך,
משלטי החוצות, מחריצי הפרוצות,
הוא נמצא בכל צעד שני,
ואתה יוצא לרחוב הראשי והוא קורא לך,
מבובות השעווה בחלונות הראווה.
הוא נמצא בכל צעד שני.
כמו רשרוש המטבעות שבכיס

הפספוס הוא ברשרוש המטבעות.