הציפור

את שרה על ציפור
שברחה מהשכן
לא מבינה את כל המילים
אבל קולך באזני מתנגן

והציפור הזו קורעת
את הלב של השומעים
בקולה היא מציירת
את סבלם של הכנועים

ומקומי באולם
הולך ונשבה
בגלים המקסימים
דקים דקים הם הצלילים
דוקרים כמו סכינים

ומקומי בעולם הולך וצר
במים הגואים
גלים גלים משתוללים
כמו שרק מסכנים יכולים,

את שרה על ציפור
ודם במקורה
כל הדרך אלייך
בכנף שבורה
העולם בוכה איתה
עם נפשה האבודה
וממליח בדמעותיה
את הארץ הכבודה

ורק את שניקית את פצעיה
ידעת את האמת המרה
שהדם שנמהל בדמיה
הוא דם השכן שהיא דקרה

וכל הזמן הזה
שאת שרה
הלב שלי פועם
ובאולם אני דוממת
את קולו של השכן

מוקסמת מפנייך
איך אוכל להתגונן
כשאת באה בשירייך
בחייקי להתנחם

וכל הזמן הזה
שאת שרה
בנימי נימי
אני יודעת
שהציפור הזו
שרה עלי