הרגע המר

הוא קרא לה ילדונת וכבש את ליבה
הוא נתן לה מזכרת והצית להבה
ארמונות לה הבטיח וסיפר אגדות
דמיונה אז הרקיע ורקמה חלומות

פזמון:
אך הרגע המר לא חושש לא איחר
הוא הלך ומיהר לאחרת
לא הבינה על מה כה חשוך עולמה
ועיניה דומעות בעצב

לא איני מבקשת רחמים וסבלה
עוד תפילה לא לוחשת לא שולחת מילה
רק את זאת היא זוכרת ולא תבין לעולם
איך קרא לה ילדונת גם הבטיח עולם

אך הרגע המר לא חושש לא איחר
הוא הלך ומיהר לאחרת
לא הבינה על מה כה חשוך עולמה
ועיניה דומעות בעצב