חולמים עלייך

בשוב האל שיבת ציון
היינו כחולמים עלייך.
בנפול הלילה במדבר על צאלייך
על הררייך על חופך, על אביבך וזהבך
על מעייני-הישועה, על נחלייך.

כל העולם נברא, אולי
בשביל חנינא, בשבילי,
ולנו די קב חרובייך ודבלייך.
קצת יפו, קצת חולות אשדוד,
קצת מעקצך, קצת מדבשך.
גל אבנים זקנות מאד מירושלים.

וזה הכל. וזהב החול
ויין העצב - בכדייך
לשאת איתנו בדרכים של נדודייך.
וכשנגיע עד עפר בבוא הדרך אל סופה
גם את המעט הזה נשאיר לילדייך.

וגם נשאיר את החלום
אשר היינו אז חולמים -
שיירחף על חום גופך, על כפור לילייך
על אביבך וזהבך, על הלילות והימים
ע מעייני-הישועה, על נחלייך.

בשוב האל שיבת ציון
היינו כחולמים עלייך.