חיפה מול הים

בחיפה מול הים ריחות המלח
עולים מתוך האדמה ושמש
התולה על עץ, פורמת רוח.
בתוך שורת עצים טובלת אבן
נטעו גברים נשים ואלם דירים
בבית דירות, ושמו מולדת.
יהודים שלא שמעתי את קולם
ערבים שלא ידעתי את פשרם
ועוד כאלה מנגינות שלא ידעתי
לזהות בתוך הרגע שדמם.

שם בחיפה מול הים
כולם היו לו משורר גולה
ברוח מחפש את העבר
בשאלה ברוכת תשובות
שולה מילים מתוך הים
ושוב משליך אל הגלים אשר
ישובו כמו משיח, לעולם.
משורר חוזר לשיר שלא כתב
בליל השבי וטרם שב אל
המקום אותו ציר כילד בענן.

שם בחיפה מול הים בקצה
הקיץ שנשבר על ראש העץ
לבלב ירח, אני חוזר אל
השתיקה אשר פצעתי בשפתי
אני חוזר אל המילים, הישנות בתוך ניר.
רגבי עפר לחים
ושביל מלוח לפתו לעד את
חכתו של הדייג
מילים קטנות שתקו לנוח ושיר
נדם שם בחיפה מול הים.

מילים קטנות שתקו לנוח ושיר
נדם שם בחיפה מול הים.