י’בינתי

מרגישה לא מכאן,
מרגישה לא שייכת.
העיר הזו קשה,
היא תמיד מחייכת.
אין לה משקל,
היא כמו נוצה,
אבל יום אחד
יהיה מה שהיא רוצה.

לא קבעה ביומן
תאריך להצליח,
לא קונה חלומות
מכל מי שמבטיח.
רק לחלום ולזרום
יש לה עוד זמן,
לדמעות שלה,
רצון משל עצמן.

פזמון :
ואמא שלה אומרת
חליק עם הבכי י'בינתי
אינתי אחסן מן כולם יא אינתי
אף אחד לא שווה את הדמעות, כפרה.
אלוהים בשמיים אוהב איך את שרה.

בטוחה בעצמה,
שבסוף היא תגיד,
נושמת עמוק,
מנסה להרגיע,
מסתכלת למעלה,
מחכה לסימן.
לדמעות שלה
רצון משל עצמן.