כשהיא רוקדת האדמה רועדת

ליבי יוצא אליה ומבקש אותה,
מלכה כמוה אין לא תיהייה ולא הייתה.
היליה שמסנוורת, עוטפת את גופה,
כמו פרח מעוטרת, והיא כל כך יפה.

פזמון:

כשהיא רוקדת האדמה רועדת,
הלב נפתח מאהבה,
כמו מלאך לכאן יורדת, מפריחה תקווה.
רק היא יודעת את דרכה לגעת,
עמוק עמוק היא בלבך,
נשמה שאין בה עצב, מלאת שמחה.

היא כוכבי בלילה, היא מאורי ביום.
במחשבתי אין פנאי לה, מציאות וגם חלום.
עוצמת את עיניה, לוקחת שאיפה.
וכשנכנס הקצב, ידיים מניפה.

פזמון:

כשהיא רוקדת האדמה רועדת,
הלב נפתח מאהבה,
כמו מלאך לכאן יורדת, מפריחה תקווה.
רק היא יודעת את דרכה לגעת,
עמוק עמוק היא בלבך,
נשמה שאין בה עצב, מלאת שמחה.

כשהיא רוקדת האדמה רועדת,
הלב נפתח מאהבה,
כמו מלאך לכאן יורדת, מפריחה תקווה.
רק היא יודעת את דרכה לגעת,
עמוק עמוק היא בלבך,
נשמה שאין בה עצב, מלאת שמחה.

כשהיא רוקדת האדמה רועדת,
הלב נפתח מאהבה,
כמו מלאך לכאן יורדת, מפריחה תקווה.
רק היא יודעת את דרכה לגעת,
עמוק עמוק היא בלבך,
נשמה שאין בה עצב, מלאת שמחה.