לאריסה דינאל

כבר אינני שואל מדוע,
לאריסה דניאל.
את קולך נושא הרוח,
לאריסה דניאל.
השקט הוא קפוא, השלג מתערבל
ואת עינייך שתיים עוטף הערפל.
לאריסה,
לאריסה דניאל.

כבר אינני שואל מדוע,
לאריסה דניאל.
את צחוקך מקפיא הרוח,
לאריסה דניאל.
האם באלם- קול מותר להתפלל,
האם אדום כולו- או אין לו דמות, לאל,
לאריסה,
לאריסה דניאל?

כבר אינני שואל מדוע,
לאריסה דניאל.
הד קולך אובד ברוח,
לאריסה דניאל.
שתיקתך זועקת, עם גדול סובל,
אך כאן אותך זוכרים, לאריסה דניאל.
לאריסה,
לאריסה דניאל.