מאטפורה

מחניק לה כאן בחדר,
אין אוויר לנשום,
אבל הוא דווקא בסדר,
אפילו יותר מזה, עם כל החום.

כל התריסים סגורים,
רק חריצים מבצבצים של אור,
טוב לה גם כל החיים,
להמשיך לסגור, ולסגור.

פזמון: לא מדובר על פיתוי שילגיה
,לא על פיה עם בגדים מינימלים,
אולי נרדמת ולא ממש יפיפייה,
בכל מקרה החיים הם לא נורמליים,
אבל למי אכפת כל העולם מחזיק שלט,
ובאמצע כביש סואן אף אחד עוד לא ראה... ערפדה.

החושך מכביד על הראייה,
אבל במילא אין מה לראות,
יום או לילה היא כבר לא מבדילה,
באמת נעים לה לבהות בקירות.

ומדי פעם היא יוצאת,
לנגוס באיש או שניים,
ובגללה מגופה פורצת,
לא נמאס לאף אחד עדיין.