מביטה בחלון

מביטה בחלון עכשיו ורואה אותו פוסע
בשבילים הצהובים שיבשו עד תום

תרמילו על הגב המכופף ומבט נוגה על שפתיו
מעיין של דם ודמעות מלווים אותו
מסתכל על אותו הירח והיא בו מביטה
הוא מתוך הגלות והיא מהעלטה
יודע שישוב אליה, ישוב לחיקה
פתאום שומע קוראת אליו, אני עוד מחכה

מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
כי דמעותייך הביאו אותם אל שלווה ונחמה
מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
הביטי, רחל, הם חוזרים הביתה, חוזרים אל אמא אדמה, אל אמא אדמה...

על דרך בית לחם עומדת רחל ומביטה
ורואה אותו הולך לאיטו ובעיניה דממה
יודעת שישוב לכאן בעוד אלפיים שנה
דמעות מרטיבות את לחיה ובוקעות השממה

מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
מנעי את קולך מבכי, ועיניך מנעי מדמעה
כי את שנות הגלות הקשות אעבור איתם
כשיחזור למולדת אהובה ימחה דמעתך באהבה
מיוזע ועייף הוא יבוא אך ליבו אֵיתן
מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
כי דמעותייך הביאו אותם אל שלווה ונחמה
מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה
הביטי, רחל, הם חוזרים הביתה, חוזרים אל אמא אדמה, אל אמא אדמה...