פסטיגל על הזמן-שיר סיום

פתאום קם אדם בבקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום

פתאום קם אדם בבקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום

קום והתהלך בארץ
בתרמיל ובמקל
וודאי תפגוש בדרך
שוב את ארץ ישראל.
יחבקו אותך דרכיה
של הארץ הטובה,
היא תקרא אותך אליה
כמו אל ערש אהבה

מדינה קטנה מתחמקת מצרה,
את הכתובת לא תמצא,
היא שמורה בתוך קופסה.
בעולם כל-כך קשה,
להתבלט זה לא יפה,
נתחבא כאן ולנצח לא נצא.

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורח
מי בנה ומי נטע כולנו ביחדד
אז יש לנו ארץ ויש לנו בית ויש לנו עץ בארץ ישראל

גורל אחד
שם אותנו כאן
בארץ הזאת
נסענו רחוק
מעבר לים
היה לנו טוב
אבל חזרנו משם

גם אני נולדתי בארץ הזאת
והלכתי לאורכה ולרוחבה
גם אני למדתי בארץ הזאת
אהבת מולדת אהבה תמה

אך איני יודעת מה קרה
אי אבדה הדרך הברוכה
אי אבדה הדרך אל הכפר
הדרך בה רציתי לשוב בחזרה.

אני כל כך אוהב להסתובב ולטייל
בכל מקום בכל פינה שיש בארץ ישראל
כנרת ומדבר
קיבוץ ועיר או כפר
ואז אני לוקח שיר אחד לדרך

איזו מדינה, איזו מדינה
איזו מדינה מיוחדת במינה
ממשלה לוחצת, מדינה נלחצת,
איזו מדינה, איזו מדינה.

מה אני עושה פה לא יודע
מה זה פה בכלל, אני שואל
מכל הצדדים אני שומע
סאלח, , פה זה ארץ ישראל
פה זה ארץ ישראל, יא סאלח
פה היה דוד המלך חי
פה אתה תחיה גם כן אינשאללה
בארץ ציון כדבר אדוני
אח יא ראב, יא ראב
אח יא וול, יא וול
איפה, איפה, איפה
ארץ ישראל

לעורר אהבה וכבוד וחיבה
וקנאה
לתוצרת הארץ!
לחלב, לחצץ, לעוגות, לריבה
לגבינה
מתוצרת הארץ!
אם רצית מתוק מסוכר לכבוד חג
לך לבחור
מתוצרת הארץ!
אם תרצה מר ממוות לטעום, אל תדאג
יש מרור
מתוצרת הארץ!

עוד מזהיב השדה שעזבנו אז,
עוד הארץ נושאת יבולה.
ועוד יפים הם הלילות בכנען,
טרם השמש עולה.

גם ההורה
ההיא עם ה – היי
קולה עוד עולה
קולה לא נדם
ניי ניי ניי ניי
הורה!

אני הולך אלייך כל ימי
אני הולך אלייך מסונוור
האבנים פוצעות את כפותי
אבל אני איני מרגיש דבר.

הנני כאן, כמו ציפורים חגות
הנני כאן, מביט מן הגגות
הנני כאן, כמו אבן בגדר,
כמו סלע, כמו באר
אני האיש אשר תמיד חוזר, חוזר.

אנחנו נ שארים בארץ,
אנחנו נשארים,
אנחנו נשארים בארץ,
עד מאה ועשרים.

לחיי העם הזה, העם הזה
העם הזה,
שכמה טוב שהוא כזה,
שהוא כזה!
לחיי העם הזה
שכמה טוב שהוא כזה!