רומאו

הו רומיאו זאת הייתה,פנטזיה נהדרת.
אביר חלומותי שבא,מאגדה אחרת.
הבטחת שנמריא הרחק,מעבר לעצמינו.
אבל נפלנו המומים,והחלום איננו.

אולי גזרה כפתה עלינו,להסחף עד סוף.
כמו גלים מוכי ירח,המשבים לחוף.
ועכשיו עם השנים,האהבה אחרת.
פחות חולמת את עצמה,הרבה יותר נקשרת.

הזמן כמו מיקרוסקופ רגיש,חידד את הראיה.
זקן חכם שופט ביני,ובין מה שהיה.
אולי אהבנו בתמימות,יותר מדי שירים.
והאמנו שנמות,על מה שהם אומרים.

אולי גזרה כפתה עלינו ,להסחף עד סוף.
כמו גלים מוכי ירח,המשבים לחוף.
ועכשיו עם השנים,האהבה אחרת.
פחות חולמת את עצמה,הרבה יותר נקשרת.
הרבה יותר נשארת פה,פחות כלובה לרוח.
האדמה טובה אליי,אני רוצה לנוח.
אך לפעמים הקול שלך קורע ונוגע.
משהו פתאום זוכר בי,ומתגעגע.

ואני יודע,המרחק,מוחלט ואמיתי.
ובמרחק אתה קרוב.
אתה תמיד איתי.

הרבה יותר נשארת פה,פחות כלובה לרוח.
האדמה טובה אליי,אני רוצה לנוח.
אך לפעמים הקול שלך קורע ונוגע.
משהו פתאום זוכר בי,ומתגעגע.

הו רומיאו זאת הייתה,פנטזיה נהדרת.
אביר חלומותי שבא,מאגדה אחרת.