רק אני והאוזניות

אני בוכה, בוכה, מסתיר ת'עצמי מרוב בושה
יש כל כך הרבה במוזיקה והיא לא מרגישה
שרק איתה אני שלם, ולא רואים על הפנים
יש כל כך הרבה בתוכי שאי אפשר לתאר במילים
אנשים רק מקשים, גורמים לי לעצור
לשבור, את כל החומות מולי ואז לעבור
כי זאת הדרך שלי זאת הדרך היחידה
יש גם טוב וגם רע אבל הכל במידה
ושוב המנגינה מנחמת, המנגינה מתנגנת
לי בתוך האוזניות, רק לעצור ולשבת
לחייך לכולם בחוץ ולסבול עמוק בפנים
מבטים של בני אדם אל בן אדם בלי אלוהים
בן אדם שלא מסכים ורק מכור אל העט
כל המוות שלי בפנים מחכה רק לצאת
מת אבל חי, חי אבל מת, עכשיו קולט
תעצרו אותי עכשיו כי עכשיו מתמוטט

פיזמון:
שהתווים יהפכו לדמעות
לא ישאר ממני דבר
כל מה שיש לי זה רק אוזנית
אמשיך לשיר עד שיהיה לי מחר

יש כל כך הרבה מה להגיד, על העולם
הכל כל כך מורכב וגורם לי להוציא ת'זעם
אל תוך הדף, היפ הופ זורם לי בדם
שאני מחזיק ת'עט, מחזיק חזק ולא סתם
לא סתם משתנה ולא סתם אני מתחיל
לחצים מכל כיוון וזה גורם לי להפיל
אני יודע, אסור לתת לזה למחוץ אותך
משתגע, אל תתן לזה לתפוס אותך
כי לא, ת'לא מוכן ולא, ת'לא מבין
אתה מושפע מהסביבה ולא, ת'לא חסין
את האמת בסוף תפנים, ההבעות על הפנים
כל החיים אנשים אחרי הכסף רודפים
לא מבינים שהם עושים טעות, טעות חמורה
אחרי הכל מחפשים משמעות, ומטרה
אז מה רע, תסתכל במראה ואז תרגיש
איך שכלום לא מסתדר..אבל צריך להמשיך

פיזמון

מי שמסתכל על העבר ידוע שאין לו עתיד
הסתכלתי יותר מדי..אבל עכשיו אני מתמיד
אני עוד יגיע, אומר לעצמי תמיד בראש
המטרה לא כבדה מדי..אז אין לי מה לחשוש
אני לא ינטוש ת'רגש רק בגלל עוד אפס
שחושב שזה לא טוב..אז משמיע לי עוד זבל
היפ הופ דיכאון ככה אתה מכנה את זה
כנראה שזה נכון..כי ככה אני בונה את זה
אבל לא נופל בפח..הייתי שם יותר מדי
נלחצתי מכל שיט שבא ושאלתי עד מתי
אז דיי..לא אוכל עוד חרא..עושה את שלי
לכל מקום שאני אגיע..אנ'לא אגיע לבדי
לא מתעסק רק בעצמי..ובמה שאני עושה
יש ת'חברים הקרובים שעוזרים לי לעשות את זה
נותן להם כבוד..אבל כבוד אמיתי
יודע שאיתם זה עד הסוף..עד הסוף אחי

פיזמון