שיר געגוע

על כביש אספלט ניסע לאט
לאלף תשע מאות שמונים וקצת
בית ספר
מקיף כללים מוקף כללים
בהפסקה על ברזלים
כבר ערב
רוחות שרב בקצה הסתיו
וריח בישולים יום ו'
בית כנסת
בין סביונים לחרציות
ילדה קטנה בשתי צמות
ואיך אני בה מאוהב

והנה היא עולה לצלילי המנגינה
העיירה יחפה מתהלכת
עוטפת בגופה את זיכרון ילדותי שחלפה
ואני, אני עזבתי השארתי אותה עוד שואלת

אבא שוב עושה קידוש בין אמונה לבין ייאוש
אני בשקט
בוקר יום למחרת אלף תשע מאות שמונים ואת
את אחרת
כביש אספלט בין המראות
אני רואה אותה על סף דמעות
נלחמת
ואת יפה, כל כך יפה
מפהקת עייפה ואני, אני נרדם ואת חולמת

שהנה היא עולה לצלילי המנגינה
העיירה יחפה מתהלכת
עוטפת בגופה את זיכרון ילדותי שחלפה
ואני, אני עזבתי השארתי אותה עוד שואלת